הנה ידיעה בעיתון כלכלי מכובד ה The Marker , כבר מעצם השם אנו נמלאים ברגש של כבוד; גם אנגלית וגם כלכלה! אנו כבר באירופה או אולי בניו יורק .
אבל מהר מאוד מסתבר שגם כאן כבקומות אחרים הכתבים מלקטים להם את ידיעותיהם כאסוף ביצים עזובות גם מבוקרשט (למה לא).
סוף שבוע.
יגאל ,אינו קם עוד אלינו.
במיטה,בעולם אחר.
בפינו מתגלגל לו גוף שלישי יחיד, זמן עבר.
בראשי מילות שירה של רחל.
נורית גלרון מבצעת.
אין כמו מבצעי הדקה ה 90 , עוד באותו יום ג חזרתי הביתה מוקדם לאחר שבועיים מתישים, האמת כבר מראש הודעתי על החופשה והחלטנו על נסיעה לברלין או בודפשט.
פוסט שקראתי אצל דרור בורשטיין,זכר פוסט אחר לפורים שכתב דב אלבוים- והנה אני כמהוד זה שקיבל עירור מוצף במחשבות ערניות חיוניות ובעיקר ,בלתי נשלטות. (על “מהוד” ו”עירור” ראה ביצירתו של סער בדש.)
האם כולן הינן הד לאותו עירור האין בהן שום שמץ “מקוריות” ? מביש ככל שיהיה, איני יודע.
כבבור התחמיץ בכנרת ולידו הצמיגים חלקם משמשים כמשקולות על יריעות הניילון וחלקם מושלכים בצד הדרך.
משקולת השנים רובצת לה על תערובת הזיכרונות והמחשבות ;והתערובת תוססת ומפיקה מחשבות משלה, כבבור התחמיץ גם הן יאבדו בקיבותיהן של בני הבקר ואולי יזכו לרגע של חסד בעת העלאת הגירה.
ועידת האו”ם בנושא הגזענות בג̒נווה (דרבן 2), אחמדינג΄ד נושא דברים .
סיפורו של אליהו ואחאב בספר מלכים א פרק י”ח.
אליהו צופה גשם , באופק לא רואים דבר כך מדווח נערו של אליהו .רק בפעם השביעית הוא רואה עב קטנה ככף איש עולה מים . גשם חזק יגיע.
מג וַיֹּאמֶר אֶל-נַעֲרוֹ, עֲלֵה-נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ-יָם, וַיַּעַל וַיַּבֵּט, וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה; וַיֹּאמֶר, שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים. מד וַיְהִי, בַּשְּׁבִעִית, וַיֹּאמֶר הִנֵּה-עָב קְטַנָּה כְּכַף-אִישׁ, עֹלָה מִיָּם; וַיֹּאמֶר, עֲלֵה אֱמֹר אֶל-אַחְאָב אֱסֹר וָרֵד, וְלֹא יַעֲצָרְכָה, הַגָּשֶׁם. מג וַיֹּאמֶר אֶל-נַעֲרוֹ, עֲלֵה-נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ-יָם, וַיַּעַל וַיַּבֵּט, וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה; וַיֹּאמֶר, שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים. מד וַיְהִי, בַּשְּׁבִעִית, וַיֹּאמֶר הִנֵּה-עָב קְטַנָּה כְּכַף-אִישׁ, עֹלָה מִיָּם; וַיֹּאמֶר, עֲלֵה אֱמֹר אֶל-אַחְאָב אֱסֹר וָרֵד, וְלֹא יַעֲצָרְכָה, הַגָּשֶׁם.
הייתכן שצופים אנו באותה עב קטנה שעולה לה מג΄נווה?.
כבכול חג משפחתי קצת לפני הפסח (כמו גם לפני ראש השנה או חג המולד; רחמנא ליצנן) מתעוררים הדיונים על “מועקת החג” אותה מועקה הנגרמת מהצורך להזמין שארי בשר גם כאלה שלא מהדרגה הראשונה לשולחן הסדר ועוד יותר מכך לבלות במחיצתם מספר שעות, “שפוטים” להערותיהם על טיב המזון ,הבת שטרם נישאה ולעומתם הבן המוצלח שלהם, שעושה דוקטורט בבוסטון.
בקיצור ,מתכון בטוח לריבים ,מאופקים עד קולניים בין בני המשפחה. מומחים לדבר משיאים עצות למיניהם. הטובה שבהם, מניסיון ,לברוח לנופשון בחו”ל , אבל מתאימה רק לעזי הנפש שבנו.
מפי עוללים ויונקים יסדת עז ;שיחה שהתקיימה השבוע בין אשתי לנכדי בין ה 4 ברכב, בדרך הביתה מהגן.
יונתן- איך קוראים לאימא שלך?
תמי- חנהל΄ה.
יונתן – ואיפה היא?
תמי- היא מתה .
יונתן- למה היא מתה?
תמי- כי היא הייתה חולה.
יונתן- ולמה מתים?
תמי- לפעמים אנשים נעשים זקנים ולפעמים חולים ובסוף כולם מתים.
יונתן פרצופו מתעוות – אבל אני לא רוצה שאבא שלי ימות.
תמי- אבל מה פתאום; רק שהוא יהיה זקן ויש עוד הרבה הרבה זמן.
יונתן ,לא מרפה- ומה יהיה בעולם; שכולם ימותו?
תמי- כל הזמן נולדים תינוקות ויש יש ילדים קטנים ואח”כ אנשים ורק אחרי הרבה זמן מתים זקנים.
(ובניסיון הסחה), תגיד אני זקנה או צעירה ?
יונתן- את זקנה.
תמי- אתה רואה, אני חיה וכך גם אבא שלי; רב סבא אבינעם.
יונתן, בבכי קורע לב, אבל אני לא רוצה שאבא שלי ימות…
מילות מפתח ולא על פי סדר חשיבות – הגרעין האיראני, הסרט הישן “על החוף” ,נטישה,שואה ותקומה,מה יהיה?
סצנת הסיום מ”על החוף” – הצוללת הגרעינית חוזרת לארה”ב ומשאירה את המלח האוסטרלי בעיר הולדתו יחד עם כל דרום כדור הארץ שהושמד מנשורת גרעינית.
ולנחמה , מה טוב משיר ערש עברי - לילה לילה ושלושת הפרשים
ברכבת, נוסע דרומה. יחד עימי, אני יודע נמצאים החברים טוביה וגדי, מודע לכך , אך לא רואה אותם.
נראה שעלינו לרכבת ללא מטרה מוגדרת, הגיע הזמן לרדת בתחנה הקרובה , אני מחליט.
הרכבת מיטלטלת מצד לצד ואני אוחז בחזקה את הסל שבידי , סל פלסטיק גדול מהסוג שתמי משתמשת בו לאכסון וטלטול חפצים משוק הפשפשים. הסל מלא מצרכי מזון, כיאות לנווד שכמותי ובכל זאת אני מתפלא בחלום לראותו לידי.
המועקה שחולל המבצע שאך זה עתה הסתיים, טרם פגה. החל באותה שבת שבה נתבשרנו על פתיחתו של המבצע ועבור דרך שלושת השבועות שבהן הוא התרחש תוך רעמי הפיצוצים והטילים שהלכו והתקרבו למרכז.
אתמול חזיתי בפרק האחרון של הסדרה הטלביזיונית של חיים יבין, תעודה כחולה , סדרה העוסקת בערביי ישראל, חומר קשה לעיכול מחד ומעורר מחשבה מאידך.
מטקבקים אחרונים